"עקרון הנפילה המיידית". כלומר, במות אדם, עובר עזבונו ליורשיו, או במילים אחרות, העזבון "נופל לידי היורשים", אולם על מנת לממש את הירושה ולהעבירה לידי היורשים, יש לקבל תחילה "צו ירושה", אשר קובע את זהות היורשים או "צו קיום צוואה" הנותן תוקף חוקי לצוואה, בה נרשמו הזוכים וחלקיהם בעיזבון (סע' 66 לחוק הירושה).

בתוך עזבונו של המנוח נכללים הן נכסים מוחשיים, דהיינו מקרקעין ומיטלטלין, והן זכויות אחרות, כגון תביעה שהייתה תלויה ועומדת ערב מותו המנוח, ומכח צו קיום צוואה או צו ירושה היורשים זכאים להיכנס לנעלי המוריש, ולהמשיך את התביעה בשמו.

אדם שלא ערך צוואה או שצוואתו איננה תקפה, עזבונו יחולק לפי הוראות הירושה על פי דין.

קרובי המוריש הנם בעלי זכות הירושה על פי דין, על פי הוראות סעיף 10 לחוק הירושה. בני משפחתו של המוריש הזכאים לרשת על פי דין הינם: מי שהיה במות המוריש בן זוגו, וקרובי משפחתו לפי שיטת הפרנטלות, דהיינו: יש שלוש דרגות קרבה למוריש שמזכות בירושה:  ילדי המוריש וצאצאיהם, הורי המוריש וצאצאיהם, והורי הוריו וצאצאיהם. כאשר קיימים יורשים בענף הראשון, היורשים על פי דין יהיו צאצאי המוריש בלבד. אם אין יורשים בענף הראשון, עוברת הירושה לענף השני, ובאין יורשים בענף השני, עוברת הירושה לענף השלישי.

באם לא נמצאו יורשים כאמור לעיל, המדינה היא היורשת על פי דין ( סעיף 17 לחוק הירושה)

אם המנוח הותיר אחריו צוואה בתוקף, עזבונו יחולק לפי הוראות הצוואה.

​

***המידע האמור לעיל הינו לידע כללי בלבד, ואין לראות בו יעוץ משפטי או תחליף לייצוג על ידי עורך דין